ביהמ"ש העליון לא יתערב בשיקול דעתו של בימ"ש קמא בשאלת מתן סעד זמני

           לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל), במסגרתה ניתנה למשיבים הרשות לערער על החלטת בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ג' ציגלר), והערעור התקבל כך שניתן צו מניעה זמני נגד המבקשים.

1.        המשיבים מחזיקים בדירות בבית משותף השוכן ברחוב ירושלים 37 בנתניה (להלן: הבית המשותף או הבניין). מבקש 1 הוא בעליה הרשום של דירה בקומה העליונה של הבניין. הוריו, מבקשים 2-3, הם הבעלים הרשומים של מחסן הממוקם על גג אותו בניין. מכוח היתר בניה שהוצא לבקשת מבקש 1, החלו המבקשים, שאינם מתגוררים בבניין, לבנות על גג הבניין. לטענת המשיבים, תכליתה של הבניה היא ליצור יחידת מגורים חדשה - להבדיל מהגדלת דירתו של מבקש 1 - וזאת, בניגוד להיתר הבניה, ובאופן הפוגע בזכויותיהם הקנייניות של המשיבים. לפיכך, הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום בנתניה נגד המבקשים ולצידה בקשה למתן צו מניעה זמני.

2.        בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ג' ציגלר) דחה את הבקשה למתן צו מניעה זמני. נקבע כי משהיתר הבניה שבידי המבקשים לא צורף במלואו על ידי המשיבים, לא ניתן לקבוע כי פעולותיהם של המבקשים חורגות מן האמור בו. כמו כן, נקבע כי בנסיבות המקרה לא פועל מאזן הנוחות לטובת המשיבים, מאחר שהם לא פירטו בתצהירם את הנזק הממשי שעלול להיגרם לכל אחד ואחד מהם במידה ולא יינתן הצו, והואיל ואף אם תמשך הבניה, לא מדובר במצב בלתי הפיך. בית המשפט הוסיף וקבע כי לא שוכנע שיש מקום ליתן צו מניעה זמני, שיורה למבקשים לפעול על פי חוק, שעה שחובתם לעשות כן, וכאשר הם מצהירים שכך אכן יעשו. לאור האמור, נדחתה, בקשת המשיבים לצו מניעה זמני.

3.        על החלטת בית משפט השלום הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כבוד השופטת ה' גרסטל) נתן דעתו לעובדה כי המשיבים בחרו להעלים פרטי מידע שונים מבית המשפט, וביניהם: צו מניעה שניתן נגד חלקם על ידי המפקחת על רישום המקרקעין, האוסר עליהם להפריע לעבודות הבניה נשוא הבקשה; הליכים משפטיים שניהלו בעבר נגד המבקשים בגין אכלוס יחידת הדיור הממוקמת בגג, בעקבותיהם זכו לתשלומים שונים; והליכים משפטיים שננקטו נגד חלקם בעטייה של בניה על גג הבניין ללא היתר כדין. יחד עם זאת קבע בית המשפט כי יש ליתן צו מניעה זמני, לאור הפגיעה שעלולה להיגרם לזכויותיהם הקנייניות של המשיבים כתוצאה מהוספת יחידת דיור נוספת על גג הבניין (ירידת ערכן של הדירות, צפיפות רבה יותר בחניון הבית המשותף, ייקור מחירי ההסקה המרכזית ועוד), ובהתחשב בעובדה כי אם לא יינתן צו כאמור, השבת המצב לקדמותו תהייה מורכבת ובעייתית יותר, יען כי בית המשפט יאלץ להתחשב אף באינטרסים של השוכרים החדשים. לאור האמור, ניתן צו מניעה זמני האוסר על המבקשים לחרוג מהיתר הבניה שקיבלו.

4.        על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים, שגה בית המשפט קמא כאשר התערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית אשר שמעה את הראיות, וזאת ללא כל הסבר המניח את הדעת. לטענתם, המשיבים לא עמדו בנטל להוכיח כי הבניה נעשית בניגוד להיתר הבניה וכי יחידת הדיור תפגע בזכויותיהם. כמו כן טוענים המבקשים כי שיקולי צדק מונעים את מתן הסעד הזמני בענייננו, הואיל והמשיבים העלימו פרטי מידע מבית המשפט - דבר המעיד על חוסר ניקיון כפיים מצידם.

6.        דין הבקשה להידחות. אין זו דרכו של בית משפט זה הדן בסוגיה ב"גלגול שלישי" להתערב בשיקול דעתם של בתי המשפט קמא ככל שהדברים נוגעים לשאלת מתן סעד זמני (ראו למשל: רע"א 3954/98 קנית השלום השקעות בע"מ נ' מ.ס.י.פ בע"מ (לא פורסמה, 15.11.98). נכון הוא כי בית המשפט קמא מצא להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בשאלת הסעד הזמני. אך, אף אם ניתן לסבור כי לא היה מקום להתנגדותו זו, ואיני קובעת כך, איני רואה בכך די כדי להצדיק מתן רשות לערער. זאת, מכיוון שאין בכך דבר מעבר לעניינם הפרטי של הצדדים הישירים במחלוקת (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)).

7.        בחינת הדברים לגופם מלמדת אף היא כי אין מקום להיענות לבקשה. מטרתו של הסעד הזמני היא "להקפיא" את המצב שהיה קיים עובר להגשת התובענה, קרי לשמור על המשך קיומה של מערכת הנסיבות ששררה בעת הגשת התובענה (ראו למשל: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 483 (מהדורה שמינית, 2005); ע"א 732/80 ארנס נ' "בית אל-זיכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645, 652 (1984)). השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשת סעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק (ראו: תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 1998/07 בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדר בדארנה (טרם פורסמה, 11.6.07); רע"א 8415/07 חברת אנ.די.סי יצרני תכשיטים בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסמה, 24.10.07)).

           בית המשפט קמא ראה בראיות שהוגשו מטעם המשיבים כראשית ראייה להוכחת תביעתם. לפיכך, ומבלי להביע עמדה בעניין, דומה כי לא ניתן לומר כי תביעתם משוללת כל יסוד. נכון הוא כי המשיבים פעלו בחוסר ניקיון כפיים שעה שהעלימו מידע רלוונטי מעינו של בית המשפט. אולם, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט קמא, לפיה אין בכך די כדי לפסול את זכותם לצו מניעה זמני. זאת, לאור מאזן הנוחות המטה את הכף בבירור לטובתם. בניית יחידת דיור נוספת על גג הבניין עלולה לפגוע בזכויותיהם הקנייניות של המשיבים - זכויות אשר קיבלו מעמד חוקתי, על כל המשתמע מכך - כפי שפורט בהחלטתו של בית המשפט קמא. כמו כן, ברי, כי במידה ותושלם בנייתה של יחידת הדיור והיא תאוכלס על ידי דיירים נוספים, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בנקל, אם בכלל, הואיל ויכנס לתמונה גורם שלישי שאינו צד לסכסוך, על רצונותיו וזכויותיו.

           לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ב' בכסלו תשס"ח (12.11.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: